#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	צג. הזיד או שגג ולא עשה פסח בראשון ובשני מתי חייב כרת ובמאי פליגי (3)?	"כתיב וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן יְקֹוָק לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא. <p dir=""rtl"">רבי סבר שני רגל בפני עצמו. חָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בראשון אי נמי קָרְבַּן יְקֹוָק לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ דהינו בשני חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא דהינו כרת הקש למברך ה' והינו מגדף שבכרת. הרי שהוא רגל בפני עצמו וחייב כרת בין על הראשון בין על השני.</p><p dir=""rtl"">ר' נתן סבר שני תשלומים לראשון אבל אינו מתקן את הראשון חָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בראשון כִּי לשון דהא מפני שקָרְבַּן יְקֹוָק לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ בראשון חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא מיותר ונצרך ללמוד מכאן מברך ה' וסובר שאינו מגדף, ובין יעשה השני ובין לא יעשה מתחייב על הראשון אבל כרת בשני לא מצאנו.</p><p dir=""rtl"">ר' חנניא בן עקביא סבר שני מתקן את הראשון כִּי לשון אם קָרְבַּן יְקֹוָק לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ הינו בשני דהינו הזיד בראשון אם לא יעשה את השני חייב אבל יעשה יפטר חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא כר&quot;נ.</p><p dir=""rtl"">הלכך: הזיד בזה ובזה דברי הכל חייב, שגג בזה ובזה דברי הכל פטור, הזיד בראשון ושגג בשני לרבי ולר' נתן חייב לרבי חנניא בן עקביא פטור, שגג בראשון והזיד בשני לרבי חייב לר' נתן ולר' חנניא בן עקביא פטור.</p>"	פסחים צג.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	צג. גר שנתגיר וקטן שגדל בין שני פסחים האם חייבים בפסח שני ובמה זה תלוי?	לרבי שסובר שני רגל בפני עצמו חייב, לר' נתן ור' חנניא בן גמליאל שזה תשלומים לראשון כיון שאינו חייב בראשון אינו חייב בשני.	פסחים צג.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	צג: מה המרחק בין המודעים לירושלם?	אמר עולא ט&quot;ו מיל שמהלך אדם ביום מהנץ עד השקיעה ל' מיל ועולא סובר שדרך רחוקה זה מי שאינו יכול להכנס בזמן שחיטה והוא חצי היום, אבל דעת רב יהודה שאינו יכול להכנס בזמן אכילה. עולא איתותב שמהלך אדם ביום הוא ל&quot;ב מיל (כדעת רש&quot;י, אבל להגר&quot;א מ' מיל).	פסחים צג:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	צג: דרך רחוקה אליבא דר&quot;ע האם זה שאינו יכול להכנס בשעת שחיטה או בשעת אכילה, וכיצד יתישב עם דעתם גבי שוחטים וזורקים על טמא שרץ?	"עולא אמר כל שאינו יכול להכנס בשעת שחיטה, ואף דלגבי טמא שרץ סובר ששוחטים עליו, דרך רחוקה נאמרה לטהור ולא לטמא.<p dir=""rtl"">רב יהודה אמר כל שאינו יכול להכנס בשעת אכילה, ואף שגבי שרץ אמר אין שוחטין עליו, שאיני התם דרחמנא דחיא שדורשים &quot;איש כי יהיה טמא לנפש&quot; מי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בערב פסח.</p>"	פסחים צג:		
